הפוליטיקה היא מקצוע, אומנות של ממש. היינו רוצים לראות בפוליטיקה כמה שיותר מנהיגים, אנשים שבאים עם כוונות טובות ובעיקר אמונה באמת בשליחות שלהם למען הציבור
נושא המסעות של תיכוניסטים לפולין כבר מצוי במחלוקת עשרות שנים. פרופ' חנה יבלונקה, היסטוריונית של השפעת השואה על החברה הישראלית כבר כתבה אודות הנושא רבות
כמו קריית גת, באר שבע וערים נוספות בנגב – כמו גם כרמיאל, יוקנעם, אזורי תעשייה בגליל ובצפון בכלל – כך גם הרעיון להפוך את אשקלון
ניגוד לתחזיות הקודרות של פוסט קורונה מלחמה באוקראינה, בחירות בארה"ב ומלחמה איומה כאן אצלינו גם ההייטק – המורכב מאסופה של אנשים מוכשרים, חדורי מטרה וחרוצים, ממשיך
כמו 'מלתוס הכלכלן הדגול' בן המאה ה-17 שחזה שאחרי קטסטרופות תמיד יש פריחה אנושית. אחרי אסונות תמיד יש צמיחה מחדש, אחרי מלחמות תמיד טכנולוגיות משתכללות…
הנגב הינו איזור המהווה פונקציונאלית את מרבית שטחה של מדינת ישראל ובא בעת הנטוש והדליל ביותר. איזור ללא משאבים רבים, עיר אחת מרכזית ומגוון מקומות עבודה מוגבל
מחקרים למכביר מראים כי המוח גמיש והכי מסוגל לספוג נורמות התנהגותיות, שפות והבנות בגיל הרך. מה שמשקיעים בגיל הרך מסייע אחרי למדינה בחיסכון על אזרחים
החיבור בין החברות הפרטיות, במקרה זה חברות טכנולוגיות, לבין החינוך הוא מבורך. כמו כל דבר הוא ברכה בכך שלא מדובר על חיבור לשם חיבור. חיבור
כולנו זוכרים בתחילת השנה את המשבר הגדול שנוצר סביב תחום החינוך: המציאות היא שמשכורתו של מורה במשרד החינוך פשוט אינה מתגמלת דיה את המורים, והמצב
יובל סיון מציג את "הבפנוכו" של הדרכות שנעשות ברומנית, ועל הדרך מעלה תהייה: למה התקשורת בהייטק תמיד נעשית באנגלית כסטנדרט? למה שלא נפנה לכל אחד
