מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל" באוקטובר 2023, מספר המפוטרים בענף ההייטק גדל ב־21% והכפיל את עצמו בהשוואה לנתוני 2019. נתון זה מצייר תמונה מורכבת של חוסר יציבות תעסוקתית, הניצבת לצד השכר הגבוה והתרבות הארגונית המזוהה עם יתרונות, רווחים והטבות מפנקות.
כאיש הייטק ובעל רקע חינוכי, אני בוחן את המציאות הזו דרך פריזמה רחבה. מצד אחד, מדובר בתעשייה שמציעה עדיין שכר ממוצע של למעלה מ־30,000 ש"ח בחודש, לצד הטבות, קוקטיילים וגיבושים חברתיים. מצד שני, המודל הקלאסי של קריירה ארוכת טווח בעולמות הפיתוח והמערכות הופך לפחות ודאי, והצורך בהיערכות לשינוי הולך ומתחדד.
בעיניי, זוהי קריאת השכמה למערכת החינוך ולהכשרה הטכנולוגית: יש להשקיע ביכולות של גיוון מקצועי, הסתגלות וגמישות, כדי להעניק בסיס יציב יותר גם למי שיימצא בלב שינוי תעשייתי. בדומה לתהליכי למידה, חשוב להקנות לעובדים "רשת ביטחון" מקצועית – החל מהרחבת הידע מעבר לרכיבי קוד ישירים, דרך אימוץ מתודולוגיות ניהול מוצר, בחינת מקורות הכנסה נוספים, ועד ליצירת ערוצי נטוורקינג ותמיכה קהילתית.
כך ניתן לשמר את הפוטנציאל של ההייטק כענף מתחדש, רלוונטי וככלי צמיחה ולמידה מתמדת – גם כאשר שוק העבודה רועש, תנודתי ולעיתים בלתי צפוי.
