יובל סיוון התראיין לכתבה באתר 'רשת מקומונים בשרון' בה הוא ממליץ למנהלים בחברות הישראליות – לאמץ חלק מהשינויים שנכפו עלינו נוכח מגפת הקורונה: שיח פתוח בין סגל ההנהלה לעובדים ושיתוף המידע הפיננסי הפנימי של החברה.
כמו 'מלתוס הכלכלן הדגול' בן המאה ה-17 שחזה שאחרי קטסטרופות תמיד יש פריחה אנושית. אחרי אסונות תמיד יש צמיחה מחדש, אחרי מלחמות תמיד טכנולוגיות משתכללות…
הנגב הינו איזור המהווה פונקציונאלית את מרבית שטחה של מדינת ישראל ובא בעת הנטוש והדליל ביותר. איזור ללא משאבים רבים, עיר אחת מרכזית ומגוון מקומות עבודה מוגבל
מחקרים למכביר מראים כי המוח גמיש והכי מסוגל לספוג נורמות התנהגותיות, שפות והבנות בגיל הרך. מה שמשקיעים בגיל הרך מסייע אחרי למדינה בחיסכון על אזרחים
החיבור בין החברות הפרטיות, במקרה זה חברות טכנולוגיות, לבין החינוך הוא מבורך. כמו כל דבר הוא ברכה בכך שלא מדובר על חיבור לשם חיבור. חיבור
כולנו זוכרים בתחילת השנה את המשבר הגדול שנוצר סביב תחום החינוך: המציאות היא שמשכורתו של מורה במשרד החינוך פשוט אינה מתגמלת דיה את המורים, והמצב
יובל סיון מציג את "הבפנוכו" של הדרכות שנעשות ברומנית, ועל הדרך מעלה תהייה: למה התקשורת בהייטק תמיד נעשית באנגלית כסטנדרט? למה שלא נפנה לכל אחד
