קראתי את הכתבה שפורסמה במעריב והרגשתי צורך מהלב לדייק את המחשבה — משום שהפער בין האמת שתיארתם לבין המציאות שכולנו חווים מטריד אותי עמוקות. כשמספרים על הקשיים, העלבונות והכישלונות, אני נזכר ברגעים שבהם הרגשתי חסר אונים מול גופים גדולים, מול החלטות שמתקבלות בגובה שאיש מהתושבים לא שומע בו.
אני מאמין שלא די להצביע על הבעיות — חובה גם להציג פתרונות, לדרוש שקיפות ואחריות, ולהוביל שינוי אמיתי. הכתבה הזו נגעה בי, והיא מזכירה לי שאם אני שותק – אני למעשה מסכים להשתקה. לכן אני בוחר לדבר, לפעול, ולהיות חלק מהשינוי.
