כשאני עוקב אחרי מערכת החינוך בישראל, אי־אפשר להתעלם מהשיבושים הנמשכים כבר שלושה ימים רצופים, למרות ההסכם שנחתם בין משרד האוצר להסתדרות המורים. אלפי מורים ממשיכים לדווח על "מחלה" ולהיעדר מעבודתם, מה שגורם להפרעה חמורה בשגרת בתי הספר.
השיבושים מורגשים במיוחד במרכז הארץ ובשרון, אך גם בפריסה רחבה אחרת. במקומות שבהם כל צוות ההוראה הודיע על מחלה, נדרשו ההנהלות לבקש מההורים שלא לשלוח את ילדיהם לביה"ס — צעד שלא ננקט מעולם בעבר ושם את המשפחות במצב של חוסר וודאות.
בתגובה למחאה זו, משרד החינוך נקט צעדים תקיפים: הוא הנחה את מנהלי המחוזות לזמן את מארגני ההפגנה לשימוע, הודיע על קיזוז שכר למורים הנעדרים, ואף יצא בהאשמות נגד גורמים פוליטיים חיצוניים שמטיעים הבטחות שווא ומעודדים את השביתה.
במקרים קיצוניים במיוחד ראינו בבית ספר בבאר שבע שער הוצב במנעול בהוראת המנהלת, והילדים שהגיעו נתקלו בחוסר ייצוגיות שהכעיסה את ההורים – פגיעה קשה באמון ובאחריות החינוכית שאותה מצפים להם מישראל.
