יובל סיוון התראיין לכתבה באתר 'רשת מקומונים בשרון' בה הוא ממליץ למנהלים בחברות הישראליות – לאמץ חלק מהשינויים שנכפו עלינו נוכח מגפת הקורונה: שיח פתוח בין סגל ההנהלה לעובדים ושיתוף המידע הפיננסי הפנימי של החברה.
קראתי את הכתבה שפורסמה במעריב והרגשתי צורך מהלב לדייק את המחשבה — משום שהפער בין האמת שתיארתם לבין המציאות שכולנו חווים מטריד אותי עמוקות. כשמספרים
תוכנית עיריית אשדוד להקמת רובע חדשנות בהיקף של מיליון מטרים רבועים ובתקציב של כעשרה מיליארד שקלים היא מהלך אסטרטגי בעל משמעות כלכלית, טכנולוגית ועירונית. הקמת
הגל האחרון של הפיטורים בהייטק מזכיר לכולנו עד כמה התחום הזה דינמי ושברירי, אך בו בזמן גם עד כמה הוא ממשיך להיות מנוע צמיחה מרכזי.
המציאות בשטח מציגה תמונה מדאיגה: חוק "חינוך חינם" הפך במקרים רבים לסיסמה ריקה, כאשר בפועל ההורים נדרשים לשלם מאות ואף אלפי שקלים מדי שנה עבור
מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל" באוקטובר 2023, מספר המפוטרים בענף ההייטק גדל ב־21% והכפיל את עצמו בהשוואה לנתוני 2019. נתון זה מצייר תמונה מורכבת של
הכתבה מציגה ברהיטות ובאומץ את אחת האמיתות המדאיגות ביותר של זמננו: מערכת החינוך, כפי שאנו מכירים אותה, היא מוסד עיקש ומיושן שהתעקשותו לשרוד באותה מתכונת
